חבלי אנוש: הלידה בפסיכואנליזה ובקבלה עוסק בעובדה הקיומית המשותפת לכולנו, לכל בני האדם – היותנו ילודי אישה. הוא מבקש להאיר את מרכזיות הלידה כחוויה שמעניקה פשר לקיום האנושי, וזאת בעזרת מפגש בין החשיבה המיסטית לבין התאוריה הקלינית. בקבלה ובפסיכואנליזה הלידה מהווה מטפורה לתהליכים נפשיים, ונגזרות ממנה תפיסות אתיות, ריטואליות ופילוסופיות חדשניות. אל מול תודעת המוות מעמידה המסורת הקבלית קיום של "היות מתוך לידה", המשקף את תפיסת הפריון והמיניות באלוהות. הפסיכואנליזה, מצׅידה, מדגישה את תהליכי ההיוולדות המתמשכים מן הלידה הפיזית ועד ללידה הפסיכולוגית והרוחנית. בספר נדונות סוגיות יסוד בתפיסת הלידה כרפלקסיה להתהוות העצמי: טראומות טרום־לידה במיתוס ובהתהוות הפרט; הלידה כחוויה נשית ופרטית לעומת תפיסתה כחוויה אוניברסלית; מוטיבים של לידה מחדש, וכן זיקות בין רעיון ה"סזורה" הפסיכואנליטי לבין תפיסת הנסירה בזוהר, בקבלת האר"י ובחסידות. למרות מאות השנים שמפרידות בין תורת האלוהות הקבלית לבין תורת הנפש של פרויד וממשיכיו, מתגלה בשני העולמות צורת התבוננות דומה על חידת הרֵאשית ועל תפיסת האדם כיצור נולד. העיון הפילוסופי, הספרותי והמגדרי, יוצר מפגש פורה בין הפסיכואנליזה לבין המיסטיקה היהודית.